פלגנות מאחדת | yahad

פלגנות מאחדת

האמת הפשוטה!

 

"נו, אתה בא ל'כינוס אחדות'?" שאל העסקן כשהוא מחכך ידיו בהנאה. "אחדות?" נדרך הנשאל "נגד מי?"...

 

'שלום' ו'אחדות', אלו מלים יפות ומתוקות, שקל ונוח לנופף בהן או להסתתר מאחוריהן, אך כאשר השלום הוא כפוי, חיצוני, מדומה וחד צדדי, נזקו גדול מתועלתו. ופעמים שכדי למגר את נגע המחלוקת, הפילוג הוא דוקא צורך חיוני. (ואפשר לרמוז זאת בפסוק "והאמת והשלום אהבו" (זכריה ח, יט), ששלום שאינו לפי האמת והצדק, אינו נכון ואהוב).

 

הלא כך נהג אבינו אברהם גדול אנשי החסד והאחוה, כאשר ביקש מלוט בן אחיו "היפרד נא מעלי" (בראשית יג, ט). הבין אברהם שכאשר המחלוקת היא מהותית בדעות וסגנונות, האחדות תישמר רק כאשר יהיה פילוג. רק כאשר שני הצדדים לא יתחככו זה בזה, יסורו המתחים הפנימיים, וישמור כל צד על כבוד רעהו.

 

וההמשך הוכיח זאת, כפי שרמז בעל הטורים: "ויפרדו איש מעל אחיו אברם (ישב בארץ הנגב)" ס"ת "שלום", שדוקא הפרידה ביניהם היא זו שהביאה את השלום המיוחל. ואכן, כאשר לאחר מכן שמע אברהם כי לוט נשבה, יצא להגנתו בכל כוחו. וכן שמעתי בשם הבן איש חי שיעקב ולבן כרתו ברית כדי להפרד, כי יש ברית של פירוד. לא תמיד אחדות היא הדבר שנכון לעשותו. לפעמים מעדיפים לפרק משפחה, על פני הנזק הכבד שיווצר בלא כך.

 

כלפי מה הדברים אמורים? עד פטירתו של מרן רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל, היינו כולנו בני איש אחד. בכוח גדלותו התורנית ויכולתו המופלאה לאחד בין קצוות, עמדנו כולנו תחת כנפי גלימתו וסרנו למרותו. אין ספק שהיתה זו מתנה מאת ה', כדי להשלים את המהפכה הגדולה - להחזיר עטרה ליושנה. בדרך הטבע, כמעט ולא שייך שציבור כה גדול בעל סגנונות שונים כל כך, יתאחד תחת גדול בתורה אחד.

 

כל זה היה, ולצערנו איננו עוד. כעת, ישנו ציבור גדול ועצום, שמורי דרכו הם רבנים הממשיכים את דרכו של מרן זצוק"ל שֶׁדָּגַל בשיתוף וקירוב כל חלקי עם ישראל כולל ציבור הבעלי בתים והעם שבשדות. ציבור זה אינו מזוהה בדוקא עם גדולי התורה היושבים ראשונה במלכות מועצת חכמי התורה. מדובר בשני סגנונות של הנהגה, וכמובן אלו ואלו דברי אלוקים חיים. אך לא שייך לשנות את המציאות, ולדרוש מאותו ציבור "אחדות" כפויה, תחת הנהגה רוחנית שהם אינם מוצאים בה את עצמם, ושקולם של מנהיגיהם הרוחניים אינו נשמע בה. אחדות לעולם אינה יכולה להיות חד צדדית.

 

לעת כזאת, נדרש ממנהיג אמיתי לקום ולעשות מעשה, שגם אם ייראה כפילוג, יביא לבסוף לביטול המתיחויות והמחלוקות. פילוג זה אינו חייב להיעשות מתוך ריב ומחלוקת, אלא מתוך הבנה הדדית.

 

גם מרן רבנו עובדיה יוסף זצ"ל, כשהקים את תנועת ש"ס, טענו עליו בזמנו שהוא מפלג את היהדות החרדית. לפניו היו רבנים רבים שבשם ה'אחדות' המדומה, הותירו את בני הספרדים דוויים ושפויים באגודת ישראל, ללא שום ייצוג. עד שקם מרן המנהיג הגדול ועשה מעשה בצעד אמיץ וחסר סיכוי. ואילו לא היה עושה כן, עדיין אנחנו ובנינו ובני בנינו, משועבדים ומקופחים היינו... גם כלפי הגרא"מ שך זצ"ל טענו את אותם האשמות, כאשר הקים את 'דגל התורה'. אך אותם גדולים לקחו עליהם את האחריות לפלג כדי לאחות, כי אין פילוג הרסני יותר מ'אחדות' מאולצת.