לשאלת רבים: למה אנחנו מבליגים?

דרכינו בדרכי נועם!

מרן לא כאן, אבל תורתו כאן, מה היה אומר מרן לנוכח המצב? להלן ציטוטים ממשנתו:

אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו, תורתנו 'דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום', כשרוצים להוכיח מוכיחים בדרך הנכונה, 'הוכח לחכם ויאהבך', צריך לדעת איך להוכיח בחכמה במתינות ובדרכי שלום. ולא חלילה 'בכשיל וכילפות יהלומון'. המדבר דברים קשים, לא ימצא אזן קשבת לדבריו, אלא יוכיח בדרכי נועם שזו דרכה של תורה.

והנני פונה אליכם בכל לשון של בקשה[1], כולנו בני איש אחד נחנו, כולנו עובדים את הקב"ה. לא יהיה ביננו שום שטן ומשטין ואין בינינו חוצץ. כל אחד מכוין לשם שמים, אמנם יש בעלי דעה אחרת מאיתנו, אך גם הם מתכוונים לשם שמים.

גם בין בית שמאי ובית הלל היתה מחלוקת, וכי משום כך האחד פגע בכבוד חברו? בגמ' (יבמות יד:) אמרו, "אף על פי שנחלקו בית שמאי ובית הלל בצרות ובאחיות, בגט ישן ובספק אשת איש, ובמגרש את אשתו ולנה עמו בפונדק, בכסף ובשוה כסף, בפרוטה ובשוה פרוטה, לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל, ולא בית הלל מבית שמאי. ללמדך שחבה וריעות נוהגים זה בזה, לקיים מה שנאמר 'האמת והשלום אהבו' וכו'".

לכן 'לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי', תנהגו בחכמה ובתבונה לאהוב אותם. אפילו אם יתחילו להתגרות בכם, אל תענו להם. יש להם דעה קדומה, תשאירו אותם בה. מי שיודע לענות שיענה, אך בדרכי נועם, ולא בדרך אחרת שמובילה לקטרוגים קנאה שנאה ותחרות ח"ו.

בתעניות אנו קוראים את הפסוק הנזכר (זכריה ח, יט) 'האמת והשלום אהבו', ובגמ' יומא (ט ע"ב), "מקדש שני שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חנם. ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד שלש עבירות, עבודה זרה גלוי עריות ושפיכות דמים"! אם כן יתכן שאנו נעשה שנאת חנם חלילה?! לכל אחד יש את רבו וחושב שהצדק עמו, וכי משום כך צריך לריב ולהתקוטט? לא זו דרכה של תורה, אלא דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.

בבקשה מכם, אל תשיבו את חורפיכם דבר, תקבלו באהבה. יש לנו קו ודיעה ברורה ולא צריך להבהל מהחולקים. גם בדברי תורה יש לנו מחלוקת פעמים רבות, וכל אחד עומד על דעתו, ובסופו של דבר 'את והב בסופה', כדברי הגמ' אפילו רב ותלמידו אב ובנו נעשים כאוייבים זה לזה מתוך ריתחת הלימוד, אך כולם יודעים שזהו רק בעת הויכוח, ולבסוף מנשק האחד את חברו. גם הרב אוהב את תלמידיו לא פחות מבניו, ואם הם מתווכחים ביניהם בענייני הלכה, בודאי שאין ביניהם שנאה, צעקותיהם נמשכות רק רגע כמימריה, אך לבסוף שוקטת הארץ, כמו שנאמר באליהו הנביא (מלכים א׳ יט, יא) 'ויאמר צא ועמדת בהר לפני ה' והנה ה' עובר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני ה', לא ברוח ה', ואחר הרוח רעש, לא ברעש ה'. ואחר הרעש אש, לא באש ה', ואחר האש קול דממה דקה'.

צריך לנהוג בכבוד והדר, זו דרכה של תורה. אנו רוצים שכל אחד ישאר עם רבותיו, תהי להם דעתם, ולנו יש את דעתנו, איננו קטלי קני באגמא.

 

 

----------------------

[1] שורות אלו הינם מתוך דברי מרן רבינו עובדיה יוסף זיע"א, מתוך דברים שנאמרו במוצ"ש פר׳ פינחס התשנ"ב, בעיצומה של מתקפה על ציבור בני התורה הספרדי נגד אחד ממהלכיו המדיניים של מרן זיע"א, אשר הדיה של מתקפה זו לא שככו עד היום, למרות שלמפרע הובררה צדקת דרכו של מרן זיע"א ובהירות הנהגתו. ויש בהם כדי ללמד על מקצת מארחות הנהגתו הבהירה של מרן זיע"א, וכדי ללמד אותנו כי ע"פ דעתו של מרן כיצד יש לנהוג בדרכי נועם במחלוקת שקיימת בין גדולי ישראל. (מתוך קובץ "לקט דברי חיזוק בענייני השעה". סוכות התשע״ד. מאת: אליהו כהן, אשדוד).

 

צילום: יעקב כהן