על טעויות משלמים!

 עברה תקופה. לפני כמה ימים שוב ביקר אצלנו השר בנט, שוב שיחה, שוב שאלות קשות על סוגיות דת ומדינה. כששאלו אותו: 'מדוע בהקמת הממשלה ויתרת על הסעיף שמורה שלא יערכו שום שינויים בסטטוס קוו'? ושוב, נפתלי, בצניעות וכנות, עמד ואמר: 'נכון, טעינו'.

גם כשהקשו המקשים וזעמו על החלטתו לצרף, על פי דעתו בלבד, את שחקן הכדורגל אלי אוחנה למפלגה, לא תאמינו, אבל נפתלי שוב הודה שהוא טעה.

אז ככה: באמת "מודה ועוזב ירוחם", ובאמת שזו מעלה גדולה לדעת להודות בטעויות ואף לנסות לתקנן, אלא שריבוי הטעויות בנושא מסוים דווקא, מדליק נורה אדומה, או במילים אחרות: "אמור לי מהן טעויותיך ואומר לך מי אתה". כי נראה שיש דברים בהם טעויות הן בלתי נסלחות. לא היינו מעלים על דעתנו שראש מפלגת 'הבית היהודי' היה, למשל, בלי לשים לב, מתוך טעות מוחלטת, נעדר מהצבעה בכנסת על חוק ההתנתקות, וכן לא היינו מעלים על דעתנו, שמישיבת הממשלה לגבי שחרור מחבלים, הוא ממש בלי כוונה היה נעדר. אם הדברים הללו היו קורים היינו מבינים שמשהו פה ממש לא בסדר ושצריך לבדוק טוב טוב איך קורות כאלו טעויות.

אבל יש דברים שכנראה לא כל כך נורא לטעות בהם: למשל: חוק הפונדקאות, זה שכבר אמרנו מאפשר למדינתנו להפוך חלילה לסדום ועמורה, כנראה לא מספיק חשוב, שהרי גם נפתלי וגם שמונה חברי סיעה נוספים משום מה לא היו כשהוא הועלה להצבעה. והסטטוס קוו, זה שעם כל הביקורת שיש עליו שומר את מדינתנו יהודית, כנראה לא מספיק מרכזי בשביל לעמוד על כך שהוא לא יפגע חלילה.

פשע השתיקה

השר בנט אומר ששופטים אותם כל הזמן על חמשת האחוזים הבעייתיים בתפקוד שלהם בכנסת האחרונה ושוכחים את התשעים וחמש הנותרים. הוא צודק. רק שהוא שוכח לספר מה כוללים אותם חמישה אחוזים בהם הם טעו – האחוזים הללו כוללים את השאלות הכי משמעותיות שנוגעות לעיצוב דמותה של מדינת ישראל. הם כוללים את השאלה מיהו יהודי, וממילא מהי מדינת היהודים, הם כוללים את השאלה מהי משפחה בישראל ומי ראוי לזכויות ומי ראוי לקלון. סדר העדיפויות של ראש המפלגה שלנו הוא כזה שאומר, שעל שחרור מחבלים ראוי לשבור את הכלים ולפרק את הממשלה, אבל השאלה מהו תא משפחה ראוי ומה הוא תא משפחה הזוי, איננה מהותית ועקרונית. מדהים שבעיני נפתלי בנט זהותה היהודית של המדינה נכנס בגדר של חמישה אחוזים בודדים.

 

ועדיין, הדבר אולי הנורא מכל, זה שעליו יש למחות בצורה הכי קשה, ולדרוש מראש מפלגתנו תשובות לגביו, הוא השתיקה. איך לא התרעת? איך לא סיפרת לאף אחד, לא מבוחריך ולא מרבותיך שמתחולל בכנסת קרב קיומי בנושאי דת ומדינה. איך בצוק איתן עברת מאולפן לאולפן ודיברת בתוקף על הצורך לתקוף את המנהרות ולא לסגת עד שהמשימה תושלם כי אנחנו בסכנה נוראית, אבל אל מול גל החקיקה ששטף את הכנסת האחרונה (גם אם לטענתך חוקים רבים בלמתם) נאלמת דום והחרשת? האם היינו מעלים על דעתנו שאלוף פיקוד הצפון היה מקבל התרעה חמה על מלחמה שבאופק והיה שומר את כל המידע לעצמו?! איך קרה מצב שצריכים לקום גופים עצמאיים ולהילחם מלחמה כנגד החקיקה האנטי דתית, לערוך כנסים ולכתוב מאמרים, כל זה נמצא תחת אחריותך!

עכשיו כשמתקרבות הבחירות בחרתם להתחיל לדבר, אתה מודה ומתנצל על טעויות, אתם מפיצים פרסומי תמיכה מרבנים ומחלקים חוברות בבתי הכנסת שמבהירות מה היה לנו בכנסת האחרונה ואיך נלחמתם וניצחתם כמו גדולים (חוברת ברמה נמוכה יש לומר, שאין בה אף לא בירור אמיתי אחד ביחס לשאלות שהופנו אליכם). רגע לפני בחירות…למה שנאמין לכם?! ואם נאמין לכם, אז למי מכם בדיוק אנחנו צריכים להאמין: לך – ראש המפלגה, או לרונן שובל; לרב אלי בן דהן או לינון מגל?

 

לפני כשבועיים הכריז רונן שובל במהלך ביקורו בבית ספר תיכון, שהוא בעד נישואים חד מיניים. כשהרב דרוקמן נשאל בעניין הוא השיב שזו לא עמדת המפלגה ושבכלל רונן שובל לא נמצא במקום ריאלי (דבר ראשון שלמדנו זה, שכדאי להשתדל שהבית היהודי לא יקבלו חלילה 15 מנדטים). לפני כשבוע הכריז גם ינון מגל שהוא תומך בנישואים חד מיניים ועוד הוסיף שזו לא רק דעתו אלא גם דעת ראש מפלגתו. עוד הוא אמר שבכלל 'אנחנו מספיק בוגרים' והגיע הזמן כבר לפתוח את הסטטוס קוו ולערוך בו וויתורים ופשרות. ינון מגל במקום ריאלי מאוד וההצטרפות שלו לאמירות של רונן שובל מעלה שאלות קשות בדבר הכיוון אליו המפלגה צועדת.

רגע לפני בחירות, אין מנוס מלומר: "על טעויות בחיים משלמים".

==

דוד וכטל הוא תלמיד בישיבה לבוגרי צבא בעלי

מתוך אתר סרוגים

Please reload