אלי ישי שותק, והרב יעקב פרידמן התפוצץ ושופך

 בכיכר המרכזית של לנינגרד, בשנת 1918, ניצב גדול תועמלני הבולשביקים, לייב טרוצקי, שניחן בכושר כריזמטי מהמם, ונאם בפני רבבות, בתוך נאומו השמיע את המשפט:

"עלינו לצעוד קדימה בעוז".

קולו הרועם והשפעתו היו עזים כל כך, שקהל הרבבות כולו צעד אוטומטית צעד קדימה...

הסיפור הזה מבטא את נשמת-אפה של תעמולה. מהי תעמולה? אתה חוזר על משפט, טפשי ככל שיהיה, מספיק פעמים, על-ידי מספיק אנשים - עד שהוא הופך אמת מוחלטת.

• • •

מה באמת עשו ל"אבא"?

בליל ו' טבת התרחשה אחת העוולות ההזויות בדברי ימיה של תנועת ש"ס. הנה קיצור תולדותיה:

 

כתב ערוץ 2 פרסם קלטת. מה בקלטת? ראש האומה היהודית, מרן הגר"ע יוסף מסב באווירה ביתית, משוחח היישר מלבבו. מדם לבו. בפיו דברים קשים על היו"ר לשעבר. אי אפשר לטעות בנימה ובכאב. לא הייתה שם טענה ספציפית. הוא דיבר על התמונה הכוללת.על עצמאות-יתר שנוטל לעצמו היו"ר לשעבר, ועל כך ש"אני יודע מהניסיון. הוא לא ישמע לי", ועל אלי ישי: "הוא שומע לי בכל דבר, כל מה שאני אומר לו הוא עושה...".

מה המסקנה התבונית המתבקשת?

במקום מסקנה תבונית - הפך אותו לילה ל'בית מדרש' לכוחה של תעמולה.

במקום להתייחס לקלטת שהביעה את צערו האישי של המורה הגדול, הוסט הדיון בדמגוגיה צינית למחוזות הזויים. ראשית, לשאלה החשובה "מי הקליט". ואיך לא -הנאשם הוקע מידית! אלי ישי! כי למה בעצם להתייחס לעובדה שבן הגר"ע ורעייתו הקליטו? עובדות אינן משנות הליכי תעמולה. דרעי עוסק בהבערת זעם ההמון. אל תטרידו אותו עם עובדות.

וכך, במקום להתייחס לכאבו של מרן שהובע בקלטת, הוקע ישי בדרך סהרורית,כבוגד העם. כמקליטן סדרתי, "בכל ביתי מקליט הוא!". העובדה שמפרסם הקלטת עצמו, עמית סגל, הצהיר שהקלטת נמסרה לו בידי אנשי דרעי, איבדה רלוונטיות

עובדות הן פרט טרחני בבניית תעמולה.

ללילה ההוא היה המשך ציני שובר-שיאים. על רקע עצוב של תמונת מרן, הביע יו"ר המפלגה שאלה בוכיה, "אבא, מה עשו לך!" שאלה קצת מוזרה. למה לשאול, כש'אבא' עצמו, בקלטת, בקול מיוסר, סיפר מה עשו לו.

ומי.

אלא שהמשפט "אבא, מה עשו לך", קליט כל-כך, בוער ומבעיר - שלא משנה אם יש בו שמץ היגיון. מכאן כבר התגלגל העניין, והעולם כולו נהר לבית החיים לבקש סליחה מ"אבא".

ואיש מהקהל הנוהר לא עצר כדי לשאול, מה בעצם עשו לו ל"אבא"?הלצה גמורה שהעולם קיבל מכוח התעמולה - כעובדה שאין להרהר אחריה. לא עשו לאבא דבר. "אבא" נראה בקלטת איש חי. בהיר. נוגע. רהוט, מפוכח ושקול כתמיד, משיח ברהיטות את אשר על לבו.

אבל מסך העשן הדבילי של "אבא מה עשו לך", גרם לרבבות מעריצי מרן להתעלם בגסות-רוח מ"אבא" עצמו המפרט בקלטת בהמיית-לבו את צערו וייסוריו.

הוא גם מפרט שם לְמה באמת ייחל ושאף.

• • • 

מה ביקש אלי ישי ב'חזון איש 5?

מה בעצם מחבר ביני, יליד בית הישיבה הליטאי, לאלי ישי איש ש"ס שפרש ממנה, וחָבר לשטבון המזרוחני'ק ומרזל הכהניסט?

אין לי איתו דבר. גם לא אצביע עבורו, אלא אם כן יורו כך גדולי הדור. וקשה להניח שהדבר יקרה. ובניגוד לאנשי דרעי המשחדים את התקשורת החרדית במעטפות-כסף עבות, והופכים את התקשורת החרדית לפראבדה, לי לא תחבו שום מעטפה, ואני חף מכל מניע אישי לתמוך בישי.

מלבד כבודו של מרן.

15 שנה אני עוקב אחר אלי ישי, והתנהלותו בצלו של מאור ישראל.

יותר מכל פוליטיקאי חרדי אשכנזי או מזרחי, הוכיח ישי לאורך כל הדרך את ביטול-דעתו המוחלט לחכמי התורה.ברגעי-אמת. הוא היה אורח קבוע ואהוב במעונות אריות, בביתו של מרן הגראי"ל שטיינמן ומרן האדמו"ר מבעלז.

מה ביקש ישי ב'חזון איש' 5 ובהיכלו של הרבי מבעלז?

עקבתי היטב. הוא היה הפוליטיקאי היחיד בכל הזמנים שנכנסבפשטות לשמוע את דבר האלוקים.ללא כל רווח פוליטי. האם ביקוריו התכופים אצל מרן הגראי"ל שטיינמן קידמו אותו אישית בדרך מן הדרכים? בעיני הציבור שבין אופקים לדימונה,סַפָּקי המנדטים המרכזיים של ש"ס, היוו הביקורים האלו 'כתב-האשמה'. חיים אמסלם, דובר-מטעם-עצמו של ה"אוטנטיות הספרדית", השתמש בביקורים אלו לנגח את מי ש"סטה ממסורת יהדות ספרד".

ישי היה שם בפירוש לשמוע את דבר ה'. במונחים פוליטיים - המשפט הזה נשמע כהלצה.

מה למד אלי ישי בקבלן 45, בחזון איש 5? בבעלז?

השקפה צלולה - בלי לדקלם אותה עד סיאוב; ביטול לחכמי-תורה - בלי להפוך אותו לנשק פוליטי.

• • •

"הרב ישקול", "הרב יחליט"

שנים רבות אני עוקב אחרי אלי. הוא נגלה בהדרו בניסיון העוני כבניסיון העושר.

ברגעים הדרמטיים כשמנהיגי המדינה המתיקו סוד בקודש הקדשים של העם היהודי, בחדר הלימוד בקבלן 45, היה השר ישי יושב מן הצד. תמיד מן הצד.הכנעתו הייתה מוחלטת. אף פעם לא הכתים את המעמד באגו אישי. תמיד הִפנה אנשי ממשל לבית מרן, במקום לנַכס אותם לעצמו. זה היה סגנון לא מוּכָּר בש"ס.

גם כשניצב מול צוותי תקשורת, סירב לנַכֶס הילה לעצמו. תמיד דיבר כנציג.כבָא-כוח:

"ראש הממשלה נכנס לרב, הציג לפניו את מכלול השיקולים, הרב הקשיב..."

'הרב הקשיב'. 'הרב ישקול'. 'הרב יכריע'.

ישי אהב לומר "הרב".

"האם הרב יוסף יאשר פעולה צבאית נגד איראן", שואל עיתונאי.

אני זוכר את ישי ברגעים היפים ההם. משנת ה'ביטול' שלו סדורה תמיד:

"הרב ישקול. כמו תמיד - הרב יחליט..."

אני זוכר אותו את ישי ברגעי ההכנעה הקסומים ההם. זה היה 'ביטול אגו' מלכותי.שסייע לתדמיתו.

רגעים ישנם - שהאגו שבע-רצון מביטולו.

• • •

כשדעת תורה בוקעת מהקרביים הפצועים

גם את 'ניסיון העוני', צלח ישי זקוף-קומה.